החלטה בתיק תא"מ 27450-11-11

1.      ביום 15.11.11 הגיש התובע, תושב אליפלט,  את תביעתו על סך 43,696 ש"ח נגד הנתבע, תושב סחנין.  בכתב התביעה צויין כי לפני מספר שנים התחייב כלפיו הנתבע לשלם את תמורת הפירות אשר הוא רכש ממנו. הנתבע מסר לתובע שיק, ומשזה לא נפרע פתח התובע בהליכים לביצועו בלשכת ההוצאה לפועל בעכו.  התנגדות הנתבע לביצוע השיק התקבלה, התיק הועבר לבית משפט השלום ובסופו של יום נמחקה התביעה השטרית. מאחר והנתבע התעלם מדרישות התובע לשלם את תמורת הפירות, הוגשה התביעה הנוכחית. בסעיף 10 לכתב התביעה צוין, בין השאר,  כי לבית המשפט הסמכות המקומית לדון בתביעה לאור "מקום מושבו/עסקו של הנתבע והמקום בו קוימה ההתחייבות".   בגוף התביעה לא נזכר מקום עסקו של הנתבע והמקום בו נוצרה התחייבותו כלפי התובע.

2.      הנתבע עתר למחיקת התביעה על הסף בגין שלוש טענות מקדמיות:

         א.      העדר סמכות מקומית.

         ב.      התיישנות.

         ג.       שיהוי.

3.      העדר סמכות מקומית - לטענת הנתבע, לא רק שעל פי ניסוחו של כתב התביעה לא ניתן ללמוד כיצד קמה לבית משפט זה הסמכות המקומית, בניגוד למצוות תקנה 9(6) ל תקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984 (להלן - התקנות), אלא ניסוחו ונספחיו מלמדים כי הסמכות המקומית מוקנית דווקא לבית משפט השלום בחיפה.

         בדיון ביום 12.6.12 טען, לראשונה, בא כוח התובע כי העסקה בוצעה באזור קיבוץ איילת השחר, ומכאן גזורה סמכותו המקומית של בית משפט זה.

4.      התיישנות -  לטענת הנתבע, התובע נמנע מלפעול כמצוות תקנה 9(5) לתקנות, ולא גילה בכתב התביעה אימתי נולדה עילת התביעה. בסעיף 4 לכתב התביעה הוא הסתפק בתיאור "לפני כמה שנים ..." בכוונת מכוון, והכל על מנת לטשטש את העובדה כי התביעה התיישנה.  לטענת הנתבע, במועד הגשת כתב התביעה חלפו למעלה משבע שנים מאז שנת 2001, עת נולדה עילת התביעה (לאור זמן הפירעון, 22.8.01, הנקוב על גבי השיק שנמסר לתובע). לגרסתו, התקופה שבין הגשתו לביצוע של  השיק שקיבל  התובע מהנתבע לבין מחיקת התביעה (לאחר שהתקבלה ההתנגדות לביצוע השיק) אינה עוצרת את מרוץ ההתיישנות. לחילופין, אף ממועד הגשת השיק לביצוע ועד למועד הגשת התביעה הנוכחית חלפה תקופת ההתיישנות.

         בתגובתו תלה בא כוח התובע  את הסיבה למחיקת התביעה השטרית בהתנהלותו של בא כוחו הקודם של התובע, ואת הסיבה להשתהותו בהגשת התביעה הנוכחית - באובדן עקבותיו של בא כוחו הקודם ובאי יכולתו לשחזר את שהתרחש בבית המשפט השלום בעכו במהלך בירור התביעה השטרית. לדבריו, ממועד מחיקת התביעה השטרית ועד מועד הגשת התביעה הנוכחית לא חלפה תקופת ההתיישנות.

         לאור האמור בסעיף 48 לכתב ההגנה שהוגש באפריל 2012,  לפיו הנתבע טען כי ניתנה תמורה בגין השיק וכי החוב הוסדר, טען בא כוח התובע לתחולתו של סעיף 9 ל חוק ההתיישנות תשי"ח - 1958, דהיינו - לתחילתה של תקופת ההתיישנות מיום ההודאה בחוב. במצב דברים זה, טרם התיישנה התביעה.

5.      שיהוי - לטענת הנתבע, זניחת התובע את תביעתו, לראשונה בשנת 2004 ולאחר מכן - לאורך התקופה עד שנת 2011, פגעה בנתבע, אשר שינה מצבו לרעה,  באשר אפשרויותיו להציג ראיותיו בגין אירועים שהתרחשו לפני אחד עשרה שנים הינן כיום מצומצמות מאד.

         בדיון ביום 12.6.12 הודה בא כוח התובע בקיומם של מחדלים שהביאו להשתהות בהגשת התביעה.

6.      תקנה 9 לתקנות קובעת אלו פרטים יכיל כתב תביעה. בין הפרטים שיש לכלול בכתב התביעה מצויות "העובדות העיקריות המהוות את  עילת התובענה, ואימתי נולדה" (תקנה 9(5)) ו "העובדות המראות שבית המשפט מוסמך לדון בתובענה" (תקנה 9(6)). במקרה הנוכחי אין כתב התביעה עומד בדרישות אלו.  על אף שבסעיף 10 לכתב התביעה צוין כי הסמכות המקומית מוקנית לבית משפט זה מכוח מקום מושבו או עסקו של הנתבע והמקום בו "קוימה ההתחייבות",  הרי משאר סעיפי התביעה עולה כי עניין לנו עם נתבע המתגורר בסחנין, מקום עסקו אינו ידוע וכך אף אין רמז למקום יצירת ההתחייבות (שלטענת התובע, כלל לא קוימה).  דברי בא כוח התובע, במהלך הדיון ביום 12.6.12, לפיהם העסקה בוצעה "באזור איילת השחר" אינם מעלים או מורידים, שהרי בבחינת העובדות הרלוונטיות לטענות המקדמיות אנו ניזונים מכתבי הטענות ולא מאמירות של באי כוח הצדדים.

         כך אף אין לדעת מכתב התביעה "אימתי נולדה"  עילת התובענה. לכאורה, יש ממש בטענת בא כוח הנתבע לפיה השימוש במילים  "לפני מספר שנים" שבסעיף 4 לכתב התביעה נועד לטשטש  את העובדה כי העילה התיישנה.

7.      שאלת  הסמכות המקומית של בית המשפט היא הראשונה הדורשת הכרעה,  שהרי בהעדר סמכות לבית המשפט - אין הוא מוסמך  להכריע בטענות המקדמיות האחרות. כמתואר לעיל, בכתב התביעה צוין כי בית המשפט מוסמך לדון בתובענה, אך לא נכללו בו עובדות המראות זאת, כדרישת תקנה 9(6).  לפיכך, במקרה זה, רשאי בית לדחות את התובענה על הסף על יסוד תקנה 101 לתקנות, עקב חוסר סמכות.

         עם זאת, יש לזכור את ההלכה הפסוקה, לפיה מחיקת תביעה או דחייתה על הסף הם אמצעים קיצוניים הננקטים בלית ברירה וכמוצא אחרון.       וראו: תא (מרכז) 12054-04-10 לומניס בע"מ נ' אסתטיקה מרכזים רפואיים (אילת) בע"מ (ניתן ביום 5.10.11) והאסמכתאות הנזכרות שם.

         לאור דברי בא כוח התובע, לפיהם ההתחייבות נוצרה באזור איילת השחר, ולפיכך לבית משפט זה סמכות מקומית, יש מקום להנחה כי השמטת נתון זה מכתב התביעה הינה בגדר מחדל בר תיקון, ואין מקום לעשות כבר עתה שימוש באמצעי הקיצוני של דחיית התביעה על הסף.

8.      לאור זאת, לא אכריע בשלב זה בטענות המקדמיות, ואאפשר לתובע להגיש כתב תביעה מתוקן, בו - יש לקוות - יכללו כל הפרטים אותם יש לכלול, כמצוות תקנה 9.

9.      אשר על כן, הנני מורה כדלקמן: